"מדברים. גם עם החמאס. לדבר איתם ולנסות גם להקשיב להם" דוד גרוסמן

"מדברים. גם עם החמאס. לדבר איתם ולנסות גם להקשיב להם" - כך אמר הסופר דוד גרוסמן בראיון עם מודי בר און מתוך המשדר "צוק איתן – היום שאחרי?"

אני מאמינה שאי אפשר לשכנע לשנות עמדות בסוגיה הכל כך רגישה הזו. לצערי, יש צורך לצאת מהקיבעונות. של כולנו. לשנות לגמרי את אופן החשיבה. אנחנו יודעים לעשות את זה מצוין לגבי החשיבה הצבאית, אבל לא מסוגלים להיות יצירתיים לגבי הסכמי אי לוחמה. אנחנו לא מוכנים לקחת סיכונים לגבי הסכמים פוליטיים, בעוד שבהחלט מוכנים להסתכן, כל פעם מחדש, במלחמה (סליחה מבצע) נוספת. גם אני על סף היאוש.

בתחום הצבאי שכולל לא רק את עצם הלחימה הפיזית, אלא גם את מקצועות התמיכה, יש מחשבה יצירתית עצומה. גודל הצבא לעתים מונע את היצירתיות שהיינו רגילים לה מזה שנים, אבל עדיין הצבא הוא אחד המובילים בחשיבה מחוץ לקופסא. ככל שזה אוקסימורון--צבא ויצירתיות. אלא שהמחשבה הזו לא עוברת החוצה, לחשיבה היצירתית בפוליטיקה. אנחנו תקועים.

לצפייה בראיון המלא עם דוד גרוסמן לחצו: http://goo.gl/fOmSPZ

חבל שהטקסט כל כך רלבנטי גם עכשיו: קטע מספרה של מאירה וייס "למראית אין"

"כמה שנים אחרי מותו של קארול, כשפרצה מלחמת לבנון הראשונה ואריק שרון הוא שהוביל אותה, שוב חזר אליי הלילה הזה. עצמתי את עיניי והופיעו עצמים מתמוטטים. בניינים, שמים. חיילים כמעט ילדים, ילדים-חיילים, אימהות כמעט ילדות, כולם ריחפו, שלהבת אש בעקבותיהם. ידעתי שהשלהבת תשיג אותם. הייתי עייפה. כאילו נזל לי כל הכוח מהגוף. הוקעתי כבוגדת בקרב שכניי, אחרי ששירי בתי אמרה בכיתה שמלחמת לבנון היא מלחמה מיותרת. הייתי חיוורת. אנשים שפגשו אותי שאלו אם קרה משהו, כלומר, האם נהרג לי מישהו. לא, לא נהרג אף אחד במשפחתי הקרובה, אבל באותם ימים, כשערכתי מסיבת יום-הולדת לבני לי, בגנון, נכנסו השכנים וביקשו לא לשיר, כי בדיוק עכשיו יוצאת הלוויה של חייל שהוריו גרים ממול. המלחמה מילאה את כל גופי.

מלחמת לבנון הראשונה טרפה את הקלפים. בחלומי פגשתי את קארול, שהיה אז כבר איש מת, ושאלתי אותו: "למה בסופו של דבר לא הרגת אותו, את אריק שרון?"

מתוך ספרה של פרופ' מאירה וייס "למראית אין" עמוד 14-15

לרכישת הספר לחצו פרופ' מאירה וייס - "למראית אין"

"גשם של מוות וסבל בישראל ובעזה" - פרופסור ננסי שפר יוז

בכותרת "גשם של מוות וסבל בישראל ובעזה", Raining Death and Suffering inIsrael and Gaza ,
להלן מכתב שכתבה חברתי כאחות לי, פרופסור ננסי שפר יוז, לעורך הניו יורק טיימס:

The news of the past few days has been unbearable. The NY Times front page photo of grieving mourners at

the funeral of an Israeli soldier, no doubt very young and much loved , is tragic. But soldiers are carrying out the Israeli government's policy of targeting homes, schools, hospitals, basic infrastructure and therefore killing civilians, families and children. Gaza is rapidly turning into Israel's Warsaw ghetto. Cutting off electricity will kill the most vulnerable: infants and the very old. One thinks of the 1995 Chicago heat wave during which 750 mostly poor and elderly people died over a five day period because they were locked inside their homes without air conditioning and windows closed for fear of intruders. The current death toll -- 1,355 Palestinians, most of them civilians and 59 Israelis, most of them soldiers --will only get worse. This is not a just war.

Nancy Scheper-Hughes

Professor Anthropology

Chair, Doctoral Program in Medical Anthropology

University of California, Berkeley, California 94720

510-590-6345

nsh@berkeley.edu

החמאס הצהיר שברגע שהמצור יוסר האש תיפסק. גם הביקורת העולמית מדברת על המצור והגבלת הדייג. הנוכחות שלנו בחייהם של הפלסטינים, כעילת הביקורת. כולם יודעים שלבסוף נעשה את כל אלה. אז למה כל שפיכות הדמים?

די . לצאת. המצב לא פתיר כרגע. להסיר את המצור מעזה, להפסיק את הכיבוש שעדיין קיים, וללכת משם. ולחשוב. שפיכות הדמים משני הצדדים לא מקדמת אותנו בכלום.

הראיון עמי בתכנית "בסימן קריאה" ברשת א' על הספר "על גופתם המתה"

אתם מוזמנים להאזין לראיון עמי בתכנית "בסימן קריאה"עם אפרת בזרקון ברשת א'. במהלך הראיון אני מספרת על תהליך כתיבת הספר "על גופתם המתה - כוח וידע במכון לרפואה משפטית" ועל הנושאים שעולים בעקבותיו, תוך כדי קריאת חלקים ממנו. 

אתם מוזמנים להאזין!

הזמנה לערב "פונדקאות אחראית" בהנחייתי היום (17.6.14)

שלום חברים,

היום מתקיים ערב  חשוב במרכז הגאה שדן ב"פונדקאות אחראית". אני מנחה את הפנל.
אתן ואתם מוזמנים להגיע, לשמוע ולהשמיע.

מצורפת ההזמנה: