יום שבת, 23 בפברואר 2013

התנכלות לילדים להטבים-לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים– היבטים מחקריים

בפוסט הקודם התייחסתי לתופעות הבריונות וההתעללות להן חשופים רבים מבני הנוער הלהט"בי בבית הספר ומחוצה לו. הפוסט הנוכחי ירחיב את היריעה וינסה לזרוק אור על המימד האקדמי של התופעה.

 א. "הגוף הנבחר" ו"הגוף האחר"

אחד ממקורות ההתעללות בחברה הישראלית נוגע למושג מפתח : "הגוף הנבחר". ספרי "הגוף הנבחר – הפוליטיקה של הגוף בחברה הישראלית" בהוצאת Stanford (University Press עוסק בפענוח התסריט הבסיסי של החברה הישראלית- יהודית, ומכנה אותו "הגוף הנבחר". "הגוף הנבחר" מתבטא בהאדרה של הגוף היהודי, האשכנזי, הלבן, ההטרו-סקסואלי, והשלם והמושלם מבחינה גופנית. תפיסה זו מעוגנת הן בתורה הציונית והן במקרא ("ויקרא" ו"שמות" בעיקר).

 יחד עם האדרתו של הגוף הנבחר, מתרחשת הדרה (סילוק) של "הגוף האחר": החלש, הזקן, הנכה , הפלסטינאי, העובד הזר, ההומו, הלסבית והטרנסג'נדר.

עד הנה המחקר בקווים מאד כלליים

התנכלות לבני הנוער הלהט"בי
ומה לגבי העמדה המוסרית כלפי התופעה? כחוקרת שעמדתי המוסרית מבקשת להעלים את התופעה שאני חוקרת, להעלים את ההיררכיות הגופניות שנוצרה בחברה הישראלית, אין לי כל אשליה: לא ניתן להכחיד את תפיסת הגוף הנבחר בחברה הישראלית. 

כל שאני מעזה לקוות הוא שפעילות חינוכית ואחרת תצליח להרחיב את המרכיבים הכלולים בתוך המושג של הגוף הנבחר  ולכלול קבוצות שקודם הודרו ממנו.

ב. בריונות ו'עליהום' ילדים

בני נוער, ובוגרים נתונים לא פעם להתנכלות בסביבת הלימודים והעבודה. הנוער הלהט"בי נתון לכך יותר מאחרים. יתר על כן. במקרים רבים הוא חווה זאת גם בביתו. לצורך הבנת תופעת ההתנכלות אבקש להבחין בין תופעה הנקראת bulling—לבין עליהום (מובינג mobbing)Bulling , או בריונות, מתרחשת כאשר ההתקפה השיטתית מבוצעת על ידי אדם אחד (תלמיד אחר , בוס, מורה).

לעומתה מציינים חוקרי התופעה [1] את ה-mobbing או ה'עליהום' , שמתרחשת כאשר ההתקפה השיטתית מגיעה מכל הכיוונים, על ידי מספר רב של אנשים או ילדים. ה-mobbing היא למעשה פעולה קבוצתית. דוגמא לכך היא החרם הכיתתי, או שימת העובד ללעג וקלס על ידי חבריו לעבודה.

הילדים הלהט"בים סובלים מבריונות ו'עליהום' בהיקף רחב יותר מהרגיל. כשהם חווים מובינג הם חשים שהעולם סוגר עליהם. בניגוד למקביליהם ההטרו-סקסואליים, לעיתים קרובות נמנע מהילדים הלהטבים למצוא מפלט בחיק משפחתם. כל זאת לצד העובדה שגם גורמי הסיוע והטיפול הרלוונטיים אינם חפים מהומופוביה.

אנו דנים כאן בדיני נפשות. המחקרים מורים על שיעורי התאבדות גבוהים יותר בהרבה אצל נוער להטבי. אם כל אחד ואחת מאיתנו לא ייקחו על עצמם להתבונן מסביבנו ולאתר את הילד הלהטב"י המוחרם, תלך התופעה ותחמיר. [1] כמו Kenneth Westhues ראו למשל http://arts.uwaterloo.ca/~kwesthue/mobbing.htm

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה