יום שישי, 4 במרץ 2016

מקרה שצריך לטלטל


אני כותבת את הדברים הבאים בסערת נפש. אנא קראו אותם עד הסוף.

החדשה החשובה ביותר היום הייתה --הילד בן ארבעת החודשים שמונשם המחלקה לטיפול נמרץ. כל פרט בפרשה הזו זועק ומבקש תשובה נחרצת. אבל נתחיל במספרים.

הסטטיסטיקה מספרת שמראשית השנה הקודמת 80 תינוקות וילדים עברו התעללות במחסני התינוקות שלנו—(ואני לא מתכוונת כאן לילדי העובדים הזרים). כמובן שהיו יותר מ-80. אך על 80 ילדים אנחנו יודעים. האחרים לא הגיעו לידיעתנו. יתר על כן. מסתבר שרוב התלונות על ההתעללות אינן באות לידי הרשעה בשל היעדר ראיות. שהרי תינוקות אינם יכולים להעיד.

מדינת ישראל היא מדינה פרונאטאליסטית. ההשקעה של מדינת ישראל במרפאות פריון ובטכניקות פריון היא הגבוהה ביותר בעולם. נשים ישראליות מוכנות לעבור מסעות קשים ביותר , להעמיד את גופן באין סוף של ניתוחים וניסיונות להפריית מבחנה, כדי להרות וללדת ילד בריא. אבל אחרי שהתינוק נולד, לפתע מסתיימת כל הדאגה הזו. תינוקות מועברים להשגחת מטפלות שאין כל מידע משמעותי עליהן, שלא קיבלו שום הדרכה מאורגנת הנוגעת להשגחה על תינוקות רכים—(שימו לב שאינני מדברת על קורס בהתפתחות תינוקות. אני דנה כאן רק בדיני נפשות).

אימהות ואבות מוסרים את התינוקות הללו, אחרי שעמלו וסיכנו את גופם וכספם כדי ללדת אותם—לנשים אנונימיות. למשפחתונים שאיננו יודעים שום דבר משמעותי על מי שעובד בהם. ומדינת ישראל שותקת ומתנערת. את ההשקעה שלה היא סיימה עם סבסוד ההפריה. היא אינה מפקחת בשום דרך על מחסני התינוקות הללו.

כל אישה או איש יכולים לפתוח משפחתון –ואין שום מבוגר אחראי שבודק את התאמתו של המשפחתון לטיפול ביצור חסר הישע שאנו מפקידים שם לשעות רבות. איך אפשר להבין? אין פיקוח על התנאים התחזוקתיים של המקום, על מה שמתרחש שם ברגע שההורים עוזבים את המקום, ועל השאלה האם למטפלות יש עבר פלילי ,

במקרה של התינוק ששוכב כרגע בטיפול נמרץ, מסתבר שהמטפלת כבר קיבלה עונש מאסר על תנאי, אחרי שהורשעה בעסקת טיעון בתקיפת ילדה בת 4 שהיתה באחזקתה בתוקף אומנה; היא חבטה את ראשה באסלה. ועכשיו שוב טיפלה בילדים. איך ניתן להכיל את זה? ומדינת ישראל שותקת.

כמובן שלא משתלם לריבון להשקיע בתינוקות שאינם כלולים בפוטנציאל ההצבעה בבחירות הבאות. עדיף, מבחינת הריבון, להשקיע משאבים בבני 18 ומעלה. אבל מה לגבי הורי התינוקות? והסבים והסבתות? וכולנו? מדוע אנחנו לא קמים? הרי זו העילה החשובה ביותר שבעטיה כולנו צריכים לצאת לרחוב. לא ההטרדות המיניות, לא הפיקוח על הגז, אפילו לא זכויות שוות לגייז (נושא שכל כך חשוב לי) --כל אלה הם משניים למצב שבו התינוקות שלנו מופקרים.

ולגבי המקרה הנדון-- יתכן כמובן שהמטפלת הודתה באשמה למרות שלא ביצעה את הטלטלה, ויתכן שהורי התינוק הם שביצעו את הטלטול, כפי שהמטפלת טוענת עכשיו, יתכן כמובן שמצבו של התינוק נבע ממחלה שלא אובחנה ולא מהטלטול שעבר (או לא), כל זה עשוי להתברר (או לא) על ידי בדיקה מעמיקה.

בכל האפשרויות הללו צפיתי בעת ששהיתי במשך שנים כחוקרת במכון לרפואה משפטית. אני זוכרת את הימים האלה כשהובאו לשם גופות קטנות של תינוקות שהיה חשד שמותם נגרם בשל התעללות. הימים האלה הותירו אותי ואת צוות המכון כולו, עצובים, כואבים.

וכאן אני מבקשת לומר. תינוקות קטנטנים מתים בקלות. ניעור לא חזק של התינוק עלול לגרום למותו. הזזה חזקה, או הנפה באוויר, שגורמת למעשה זעזוע מוח, היא שממיתה את התינוקות. וראיתי את ההורים שאינם יודעים את נפשם. "הייתי כל כך עייפה, התינוק בכה, נענעתי את המיטה , נענעתי אותו, ואז הוא השתתק, וחשבתי הנה יופי, עכשיו אעצום עיניים סוף סוף. אבל אז הסתבר שהוא מת".

ואמנם בדרך כלל ההורה או המטפלת לא מתכוונים להמית את התינוק או לגרום לו נזק. רובם לא יודעים שכל כך קל לגרום לו נזק. או להמית אותו. ולכן, אנא. הביאו את המידע הזה לידיעתו של כל מי שמופקד על תינוקות— הורים, סבתות , מטפלות, תיזהרו. אנא.

אבל הבקשה האחרונה לא מורידה מהדרישה של כולנו ממחוקקי הכנסת (איציק שמולי התחיל בזה) לחוקק חוק שיוציא את המעונות ממשרד הכלכלה למשרד החינוך, שיחייב את כל מי שפותח משפחתון להצטייד ברישיון, שיציב מצלמות בכל משפחתון כזה, שיחייב אכיפה של פיקוח על המקומות הללו. ולכל אלה יש למצוא תקציב מספיק גדול, כאן ועכשיו. ואפשר לבצע את זה עכשיו. ממש עכשיו.

 אני מצהירה שאני מוכנה לתרום את כל זמני והידע שצברתי כדי לסייע למחוקקי החוק. אני אגייס קולגות שלי שיתגייסו כמוני. ובואו כולנו ונעשה דבר.

 (סליחה שהדברים לא עברו עריכה, אפילו מינימלית).

אין תגובות:

פרסום תגובה